משנה: וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵירְעוֹ אֵבֶל אוֹ אוֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עוֹשֶׂה לוֹ לִימּוּדִים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ׃
Pnei Moshe (non traduit)
עושה לו לימודים. נסרים של עץ כלומר מכסה אותו בנסרים שלא יחמיץ ולא ישלהו מן הבור:
מתני' וכן מי שהיה יינו בתוך הבור. בחפירה שתחת הגת ומסוידים בסיד לקבל את היין דאע''ג דלא נפיש פסידא כמו זיתים דלעיל אפ''ה מתיר ר' יוסי וכן הלכה:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בְּהִילְכוֹת אֶבֶל. דְּתַנֵּי. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁעוֹשִׂין לָאָבֵל בִּימֵי אֶבְלוֹ. דּוֹרְכִין אֶת עֲבִטוֹ. וְזוֹלְפִין אֵת יֵינוֹ. וְגָפִין אֵת חָבִיוֹתָיו. וְזֵיתָיו הֲפוּכִין וּשְׁנוּיִין טוֹחְנָן כְּדַרְכָּן. וּמַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁלּוֹ בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִשְׁתּוֹת. 8a וְזוֹרְעִין אֶת נִירוֹ פִּשְׁתָּן בִּרְבִיעָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת פִּשְׁתָּן תִּזָּרַע מִין אַחֵר. אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת בְּשַׁבָּת זוֹ תִּזָּרַע בְּשַׁבָּת אֲחֶרֶת. מָנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. רִבִּי יוֹסֵה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. יְאַבֵּד דָּבָר מְמוּעָט וְאַל יְאַבֵּד דָּבָר מְרובֶּה. וָכָא אָמַר הָכֵין. שַׁנְייָא הִיא. תַּמָּן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים. וְכָל שֶׁכֵּן מִחְלְפָה שִׁיטָּתִיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. מָה אִית תַּמָּן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים אַתְּ אָמַר מוּתָּר. כָּאן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מָנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. חֲכָמִים. שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת רִבִּי יוּדָה בַּמּוֹעֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
מנו אמרו לו. ולא תימא דאמרו לו היינו ר' יוסי כדקאמרת לעיל אלא מנו אמרו לו היינו חכמים שהן ס''ל כשיטת ר' יודה במועד דלא התירו אלא טעינת קורה ראשונה והכי קאמרו לר' יהודה אם אינה נזרעת פשתן וכו'. כלומר דקושיא זו עצמה מקשין ליה הני חכמים דברייתא דמ''ש בימי מועד אתה אומר טוען קורה ראשונה בלבד משום דלא חששו להפסד מועט ומ''ש כאן דנמי אינו אלא הפסד מועט דאם אינה נזרעת פשתן תזרע מין אחר וכו' ואפי' ע''י אחרים לא נראה להקל ולהתיר בשביל הפסד מועט לפי שיטתך דס''ל במועד:
והכא אמר הכין. בתמיה דלא התיר אלא ע''י אחרים:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה דתמן הוא אומר. במתני' בימי מועד יאבד דבר ממועט וכו' אלמא דס''ל דלהפסד מועט הוא דלא חששו ולא התירו במועד אלא בשביל שאל יאבד דבר מרובה הלכך טוען קורה ראשונה וכו' וכדפרישית לעיל מיהת שמעינן דאפי' הוא עצמו מותר לעשות במועד בדבר האבד מרובה:
אם אינה נזרעת פשתן. יכולה היא שתזרע מין אחר ואם אינה נזרעת בשבוע זה יכולה היא שתזרע בשבוע אחרת ולפיכך לא התירו זה בימי אבלו ואפי ע''י אחרים:
אמרו לו. והיינו ר' יוסי. כדקאמר לקמיה מנו אמרו לו ר' יוסי:
וזורעין את נירו. שדה החרושה לפשתן זורעין אותה בזמן רביעה ראשונה:
את עבטו. את עביט של ענבים שלו והוא עצמו אסור וע''י אחרים נעשית מלאכתו כגון אלו לר' יהודה. וזיתיו וכו'. ואם זיתיו הפוכין ושנוין טוחנין כדרכן וכו'. דכל אלו פסידא דלא הדר הוא:
כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין בהלכות אבל. כלומר ר' יהודה ור' יוסי פליגי ג''כ בהלכות אבל כמו דפליגי בהלכות מועד מיהו פלוגתייהו לא דמיא דבהלכות אבל מחמיר הוא ר' יוסי כדלקמן:
ומשני שנייא היא. תמן במתני' שדרכו להערים וכו' דקס''ד דהכי פריך מ''ש דבמועד לא התיר ר' יהודה אלא לטעון קורה ראשונה והכא קאמר טוחנן כדרכן ומשני תמן חוששין אנו לפי שדרכו להערים כשאתה מתירו קורה ראשונה יעשה להערים ולטעון כדרכו. ופריך עלה דלא כ''ש הוא דקשיא דר' יהודה אדר' יהודה והכי פרכינן מה אית תמן שדרכו להערים ואפ''ה את אמר מותר ואפי' ע''י עצמו לטעון מיהת קורה ראשונה כאן בימי אבלו דחמירא ולית לן למיחש שמא יערים לא כ''ש שנתיר מיהת טעינת קורה ראשונה ע''י עצמו:
הלכה: אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. לֹא אָמַר אֶלָּא וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר. הָא כַתְּחִילָּה אָסוּר. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצוֹר וְלָא בָצַר הוּא חָטָא עַל נַפְשֵׁיהּ. אִם בְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצוֹר יְכִיל הֲוָה קָאִים. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצוֹר הֲוָה סָבוּר דּוּ יְכִיל קַייִם וְלָא קָם. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יַנַּיי קְטַף כַּרְמִיהּ בְּמּוֹעֲדָא. חֲמוּנֵיהּ כָּל עַמָּא וְקָֽטְפוֹן בַּתְרֵיהּ בְּשַׁתָּא חוֹרִיתָא שָֽׂבְקֵיהּ וַיִּבָשׁ. יָֽלְפוּן מְקַלְקַלְתָּא וּמְתַקְנָתָא לֹא יָֽלְפוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
ילפון וכו'. כלומר הקלקול למדו ממנו כאשר עשו אשתקד אבל התיקון להעמיד עצמו שלא לעשות עוד כן לא למדו ממנו:
כהדא. עובדא דרבי שמעון ברבי בצר כרמו במועד לפי שלא הגיע זמנו לבצור עד תוך המועד וראו כל העם ובצרו אחריו כרמיהן במועד ואפי' כשהגיע זמנו לבצור קודם המועד ולשנה אחרת הניח רבי שמעון ברבי כרמו ולא בצרו ונעשה יבש וכדי שלא ילמדו אחרים ממנו לעשות עוד כן:
אלא כי אנן קיימין. דאיצטריך לאשמועינן מדיוקא דמתני' דבתחילה לא יצבור במועד אלא בכה''ג דמיירי בשהגיע זמנו לבצור קודם המועד אלא שטעה דהוה סביר דהוא יכול קאים שיתקיים כך בלא בצירה מן הכרם עד לאחר המועד ולא קם כלומר דעכשיו רואה הוא שלא יתקיים אם לא יבצור אותו דמהו דתימא דמותר אף לכתחלה לבוצרו הלכך קמ''ל מדיוקא דאסור לכתחלה משום דאיהו פשע בנפשיה שלא בצרו מקודם שהרי הגיע זמנו לבצור:
אם בשלא הגיע זמנו לבצור יכול הוה קאים. כלומר בכה''ג מסתברא הוא דלא לאסור לבצרו במועד משום דיכול היה עדיין להתקיים ושלא למהר בצירתו ולא מיחייב מידי בשביל שלא בצרו מקודם דאכתי לא הגיע זמנו לבצור:
מה אנן קיימין. דבמאי עסקינן אם בשהגיע זמנו לבצור קודם המועד ולא בצר א''כ הוא חטא על נפשו ואיהו הוא דאפסיד ומילתא דפשיטא דלא שרינן ליה לבצרו במועד:
גמ' לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור. מקודם המועד הא בתחלה לבוצרו ולדורכו במועד אסור וכדמסיק ואזיל:
הלכה: וּדְלֹא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. פְּרַגְמַטָיָא אָבֵדָה שָׁרִי מְטַלְטְלָתָהּ בַּמּוֹעֲדָא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. הָדָא שִׁיַירְתָּא שָׁרִי מִיזְבּוֹן מִינָהּ בְּמוֹעֶדָא. הֲוָה יְדַע דַּשִׁיַירְתָּא מֵיעוּל וּמֵיזְלָא עִיבִידְתֵּיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִין יְדַע דְלֹ[א] מִיזְבָּן וְהוּא פְחַת מִן אַגְרָא יַזְבִּין. וְאִילָא לָא יַזְבִּין. [אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן. אַגְרָא וְקַרְנָא קֶרֶן הוּא. אִין יְדַע דְלָא מַזְבִּין וְהוּא פְחַת מִן קַרְנָא יַזְבִּין. וְאִי לָא לָא וַזְבִּין.] רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה הוֹרוּן בְּהָדֵין לַסּוֹטָה שָׁרִי מִזֵבַּנְתֵּיהּ בְּמוֹעֲדָא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר מְפַקֵּד לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בֵּירִבִּי שַׁמַּי דַהֲוָה פָרוּשׁ. אִין אַתְּ יְדַע דְּאַתְּ מַזְבִּן וָאִילְפָא מוּרְכָא לָךְ וְאַתְּ אֲתִי (מִסְתֵּי) [מִשְׁתֵּי] גַבָּן זְבִין. וְאִילָא לָא תַזְבִּין. רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרַיָּה הֲוָה לֵיהּ סִפְרָן. שְׁאַל לְרִבִּי הוּנָא. מחָהוּ מְזַבְּנָתוֹן בְּמוֹעֲדָא. אָמַר לֵיהּ. מַחְדִּי אַתְּ מוֹעֲדָא שְׁתִי אַתְּ קוֹנְדִּיטוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ודלא כר' יודה. בברייתא שאוסר להכניס פירותיו במועד משום דאוושא מילתא וס''ל שאם חושש מפני הגנבים יושיב שם שומר:
שרי מטלטלתה במועדא. מן המקום שמונחת בשביל שלא תאבד וכתנא דמתני':
הדא שיירתא. שיירה שבאה לעיר בימי מועד מותר ליקח ממנה סחורה במועד וכדמפרש ואזיל הוה ידע וכו' כלומר והוא בשיודע ששיירא זו הנכנסת מוכרת יותר בזול והוי דבר אבד:
אמר ר' מנא וכו'. אם יודע שאם לא יקח סחורה זו עכשיו מן השיירה. יפחות מריוח אז יקח ואם לאו לא יקח ור' יוסי בר בון מחמיר טפי וקאמר אגרא וקרנא קרן הוא כלומר הריוח והקרן הכל כאחד נחשב ואגרא בתר קרנא גרורא והיינו דלא תליא מילתא בהריוח אלא בהקרן הוא דתליא מילתא ואם יודע שאם לא יקח עכשיו מהן יפחות מהקרן עצמו כשיקח בפעם אחרת אז יקח במועד ואם לאו לא יקח:
הורון בהדין לסוטה. הוא רדיד של נשים שמתקשטין בו. לעיל בפ' במה אשה בהלכה ד' הרדידים לסוטה. והורו ליקח אותו לצורך המיעד להתקשט בו:
מפקד. צוה לר' הושעיה בר' שמי דהוה פריש שהיה פורש בספינה על הים וא''ל אם אתה יודע שאתה לוקח דבר לצורך המועד ליהנות ולשתות הימנו והספינה תמתין עלך בכדי שתחזור ותבא לכאן בתוך המועד ואתה שותה ונהנה ממנו אצלינו תקח במועד ואם לאו לא תקח:
הוה ליה ספרים. למכור ושאל מהו למכרם במועד וא''ל מחדי. יכול אתה לשמוח בהמעות במועד ולשתות בעדם קונדיטין יין מתוק וטוב ולפיכך מותר:
משנה: מַכְנִיס אָדָם פֵּירוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַווִין אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. וְכוּלָּן אִם כִּווְנוּ אֶת מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד יֹאבֵדוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מכניס אדם פירותיו. לתוך ביתו מפני הגנבים ושולה מוציא ומעלה פשתן שלו מן המשרה בשביל שלא תאבד:
ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. שאם יש לו פנאי לעשותו מקודם לא יהיה משהה הדבר לעשותו במועד:
וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו. ב''ד מאבדין אותה מפקירין אותה לכל ודוקא לדידיה הוא דקנסו אבל אם כיון מלאכתו במועד ומת אין קונסין בנו אחריו ואין מאבדין אותה ממנו ואין מונעין הבן מלעשות אותה מלאכה במועד כדי שלא תאבד:
רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. 8b הוֹהֲרָא שָׁרִי מֵיעַבְדִּינָהּ בְּמוֹעֲדָא לָצוּד בּוֹ דָגִים בַּמּוֹעֵד. רַב יְהוּדָה הוֹרֵי בְּאִילֵּין מָהוּלַייָא שָׁרִי מֵיעַבְדִּינָוֹן בְּמוֹעֲדָא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רִבִּי אִמִּי הּוֹרֵי בָּאִילֵּין פּוֹמְפַּייָא שָׁרִי מֵיעַבְדִּינָוֹן בְּמוֹעֲדָא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. מַסִּיקִין לָפַּסִּין וּקְדֵירוֹת לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. שֵׁמוּאֵל אָמַר. זָֽפְתִין גַּרְבָּא וְלָא זָֽפְתִין כּוּזְתָא. זָֽפְתִין גַּרְבָּא. דְּזִיפְתָא דַקְדְּקִירָא. וְלָא זָֽפְתִין כּוּזְתָא. דְּזִיפְתָא גְלִידָא. אִית דִּמְחַלְּפִין. זָֽפְתִין כּוּזְתָא וְלָא זָֽפְתִין גַּרְבָּא. זָֽפְתִין כּוּזְתָא. דְּהִיא לְשָׁעָה. וְלָא זָֽפְתִין גַּרְבָּא. שֶׁהִיא לִשְׁהוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אית דמיחלפין. ומתירין לזפת הכוזתא לפי שהוא לשעה שנותנין בו היין לפי שעה ואין מזפתין אלא בזפת מעט אבל גרבא שהוא לשתות בה היין ומזפתין אותה הרבה ואיכא טירחא יתירא:
אבל לא את הכוזתא. כלי קטן וכדמפרש טעמא דזפת דגרבא זיפתא דקדקירא דק הוא ולית ביה טירחא כולי האי. אבל דכוזתא גלידא עב כמין גלד ואית בה טירחא:
זפתין גרבא. מזפתין החבית שמכניסין בה את היין:
מסיקין לפסין. אלפסין וקדירות מסיקין ומחזקין אותן כדי לבשל בהן לצורך המועד:
פומפייא. הכלי ששואבין בו המים כעין מן הבור ונקרא פומפא בלע''ז:
מהולייא. נפה לנהל בו קמח:
הוהרא. כמו אוזלי ואוהרי והיא המצידה שצדין בו הדגים שרי לעשות במועד כדי לצוד בו דגים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source